על ש"י תובל ויעקב דון

ש"י ויעקב התחברו דרך פעילותם המשותפת ב"מדרשת תורה ועבודה" של בני עקיבא, שפעלה בכפר עציון. בפעילות זו נוצרה חבורה של בוגרי הגוש, השומרת על קשר הדוק לאורך השנים. ש"י ויעקב הם חלק אהוב מהחבורה, ולזכרם המבורך הקמנו יחד את מרכז "יש אור".

יעקב דון הי"ד ( תשכ"ו- תשע"ו) ​

יעקב, בן יהודה ואסתר מלכה חיה, נולד בירושלים בשנת 1966 אח לשלומית ולרמי. ילדותו  עברה עליו בקריית אונו, לשם עברה המשפחה מעט אחרי שנולד. אחרי בר המצווה של יעקב המשפחה שוב נסעה לשבתון בארצות הברית, בבוסטון. כשהמשפחה שבה מהשבתון לקריית אונו יעקב עבר ללמוד במדרשית נעם בפרדס חנה, בה סיים עם חבריו את מחזור ל"ו. משם המשיך לישיבת ההסדר באלון שבות, במסגרתה שירת כלוחם בשריון, ואחרי תקופת לימודים נוספת בישיבה נשלח להיות שליח ללימודי יהדות במוסקבה שברוסיה למשך כמה חודשים. בשובו מהשליחות ברוסיה יעקב נשא לאישה את שרה, ובני הזוג הקימו את ביתם באלון שבות. ב1997 יצאו לשליחות בטורונטו שבקנדה ואחרי ארבע שנות השליחות המשפחה שבה לאלון שבות,  יעקב  חינך בתיכון "דרך אבות" באפרת וזכה להערכה רבה מעמיתיו ומתלמידיו .יעקב עבד גם כמדריך תקשוב במשרד החינוך. במקביל לעבודתו כמורה פנה יעקב ללימודים לקראת דוקטורט בחינוך באוניברסיטת חיפה, ביחידה לטכנולוגיה חינוכית. בעקבות אהבתו לטכנולוגיות מתקדמות ולחינוך הוא חקר את נושא לימודי מחשוב וחינוך, בעיקר בבתי ספר ממלכתיים דתיים, ואת יחס האליטות החינוכיות בציונות הדתית לטכנולוגיות מתקדמות. מחקרו הגיע לשלב מאוד מתקדם, הוא נרצח כשבוע לפני שהיה אמור להגיש לאוניברסיטה את הפרק המרכזי של העבודה.

yaakov
נגן וידאו אודות Old-fashioned memories...

יעקב ניחן באישיות נעימה ומחייכת, אהבתו ומסירותו לתלמידיו הייתה יוצאת דופן ובמשך שנים רבות יעקב היה פעיל בהתנדבות בוועדת חינוך של היישוב ובני הנוער ראו בו כתובת ומצאו אצלו  תמיד אוזן קשבת.

ביום חמישי בערב, אור לח' בכסלו תשע"ו (19.11.2015), הגיע מחבל לכביש סמוך לצומת גוש עציון ופתח באש לעבר כלי רכב שהמתינו בפקק תנועה במקום. בפיגוע נרצחו שניים – יעקב דון שהיה במכוניתו ועזרא שוורץ, תלמיד ישיבה מבוסטון, שישב במיניבוס. יעקב היה במקום בדרכו לערב לימוד תורה בחברת שני בניו הבוגרים, כפי שהקפיד לעשות מדי שבוע מאז שהם הצטרפו לישיבת הסדר.

יעקב היה בן 49 במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בכפר עציון. הותיר אישה, שלושה בנים ובת, הורים, אח ואחות.

"יעקב, היקר באדם, הטוב באדם, הישר באדם", ספד אחיו רמי. "יעקב היה איש של שמחת חיים, שאהב את משפחתו אהבת נפש והיה דוגמה ומופת לכיבוד הורים עד יומו האחרון . יעקב ראה את ייעודו בחינוך בני נוער ובכך השקיע את מלוא מרצו, זמנו, כוחותיו ואהבתו. אהבת האדם, אהבת הארץ ואהבת התורה היו נר לרגליו. יעקב, עם חיוכו הרחב וליבו הענק, הצליח לגעת בנפשם של תלמידיו ואישיותו החמה הייתה צרובה בנשמתם גם שנים לאחר שבגרו. רבים מהם שגדשו את הבית בימי הניחומים ציינו כיצד באהבה, במסירות ובסבלנות אין קץ הצליח להגיע אל ליבם ולכוון אותם בחייהם . אחד התלמידים סיפר ש'זה לא היה מורה, זה היה האדם שהציל את נשמתי'."

ש"י תובל ז"ל​

ש"י נולד בתשרי תשכ"ו, בן שלישי למשה ושרה תובל, ואח לשלוש אחיות. הוא נולד בגבעתיים, ועבר עם משפחתו לבני ברק, שם בילה את שנות נערותו והתבגרותו.  לאחר התיכון, למד בישיבת ההסדר הר עציון, באלון שבות, והישיבה הפכה לביתו הרוחני למשך שנים רבות, גם אחרי שסיים ללמוד בה. מאז, קבע את חייו בגוש עציון, ובו חי כל חייו. הוא  נישא לרבקה, ויחד הקימו את ביתם באפרת. לאורך כל חייו הבוגרים, היה שזור המסלול המקצועי שלו בעבודה בעמותות חברתיות וארגונים במגזר השלישי. הוא עבד מספר שנים בבני עקיבא, כולל בתפקיד סמזכ"ל התנועה, בשירות הלאומי, ובאיגוד המרכזים לחינוך יהודי. מפעל חייו המרכזי בעשור האחרון היה מפעל הגרעינים התורניים, שאותם קידם וטיפח, מתוך אמונה עמוקה שהחיבור של הציבור הדתי צריך להתרחש בכל מקום בארץ, וליצור גשרים בחברה הישראלית.  הוא היה בין מקימי קרן קהילות, וניהל אותה עד יום פטירתו.

sha_i-orig
Old-fashioned memories...

בשנים בהן ניהל את קרן קהילות גדלה וצמחה הקרן מאוד, וקמו עשרות גרעינים חדשים בכל רחבי הארץ. אחת מיוזמותיו היתה לחבר בין גרעינים וקבוצות משימתיות שונות בחברה הישראלית, וכך נוצר שיתוף פעולה פורה בין קבוצות שונות בחברה הישראלית, ביניהן תנועת דרור, של הנוער העובד והלומד, עמותת הנני, של בני קהילת יוצאי אתיופיה, גרעינים של תושבים דרוזיים ועוד קבוצות ישראליות שונות.

ש"י היה איש חזון, אך לא פחות מכך איש של עשיה. הוא היטיב לתרגם רעיון למעשה, וראה עצמו כשליח ציבור. הוא פעל לטובת יחידים  וקהילות, מתוך רגישות לצרכי הציבור והיחיד. פעל רבות בהתנדבות בסיוע כלכלי לנצרכים, ויחד עם עשייתו המקצועית, היתה המשפחה המקום החשוב בחייו. הוא היה בן זוג אוהב לרבקה, ואבא משקיען לארבעת ילדיו, ומעורב מאוד בחיי המשפחה. ש"י נפטר בשיא עשייתו, בגיל 48 , ממחלה, בכ"ה חשוון, תשע"ד. מפעל הגרעינים שהיה שותף לקיומו ממשיך ומשגשג, גדל ופורח.